עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' צאירי

החלטה

(התנגדות לביצוע שטר)

התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע שטר חוב על סך 450,320 ₪, אשר נעשה לפקודתה ביום 10.11.06 על ידי חברה בשם צאירי גידול ושיווק תבלינים בע"מ (להלן – החברה). לשטר ערבו הנתבע ביחד עם אחרים.

הנתבע טוען כי החברה נוסדה בשנת 2005 בהסכם מייסדים בינו ובין דוד שמואל ובעת הייסוד החזיק ב – 37.5% ממניותיה. אחד מבעלי החברה, דוד צעירי, היה חייב לתובעת סכומים נוספים בחשבונו האישי אצלה וללא קשר לחברה ועל כן דרשה התובעת מהנתבע ומהאחרים להחליף שטר חוב שניתן בעבר על סך 50,000 ₪ בשטר החוב נשוא תיק זה, שהיה פתוח.

ביום 1.8.08 העביר הנתבע את מניותיו ומאז אינו מעורב בענייניה, וסוכם בינו ובין דוד צעירי כי עם עזיבתו יטול האחרון על עצמו לכסות את כל התחיבויות החברה. למיטב זכרונו עמד החוב לתובעת במועד זה על סך כ- 180,000 ₪ (עליו הוא חולק). לטענתו, נמסרה הודעה לתובעת על העברת המניות בחברה ואף דרישה לבטל את הערבות ועו"ד תמיר לוי מטעמה אף הגיע למשרדי התובעת על מנת להסדיר את ביטול הערבות, אך התובעת סירבה לכך, ואף המשיכה לספק לחברה אשראי לתשומות והגדילה את החוב.

עוד הוא טוען כי לבעל החברה, דוד צעירי, חובות אישיים לתובעת אשר לפחות חלק מהם הועברו לכרטיס החברה, ותשלומים שהתקבלו נזקפו על חשבון הסחורה השוטפת ולא על חובות העבר. עוד הוא טוען כי הינו ערב יחיד ומוגן, כמשמעות מונחים אלו בחוק הערבות, ובמועד השלמת הפרטים בשטר על ידי התובעת (יוני 2011) לא היה כבר בעל ענין בחברה, ומכאן שחלות עליו ההגנות הקבועות בחוק ביחס לערב מוגן לרבות, אי גילוי פרטים, אי קיום החיוב ואי קבלת אישור מרשם ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי.

עד כאן הטענות.

ביטולה של ערבות לחיוב מוסדר בסעיף 15 (א) לחוק הערבות תשכ"ז-1967, הקובע כי "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה..". הסעיף מבחין בבירור בין ערבות לחיוב קיים, לבין ערבות לחיוב עתיד לבוא. בעוד שחיובו של ערב לגבי חיוב קיים מגובש ומהווה חלק מהתחייבויותיו של הערב, הרי לגבי ערבות לחיוב עתידי קמה לערב בהתאם להוראות הסעיף האפשרות לבטל ערבות זו (ראו: רוי בר-קהן, ערבות, תשס"ו-2006, בעמ' 322). מדובר בהפטר מערבות לחיוב עתידי. לפי הפסיקה, דרישת הכתב, כפי שמצווה הוראת סעיף 15 לחוק הערבות, הינה דרישה ראייתית ולא מהותית, היינו העדרה לא מביא אוטומטית לקביעה כי הערב לא קיים אחר דרישת ההודעה, שהינה היסוד המהותי לביטול ערבותו של ערב, לפי הסעיף הנ"ל. על הערב להוכיח כי הודיעה לנושה בדרך אחרת שאינה בכתב, על ביטול ערבותו, וכי זו האחרונה אכן ידעה על ביטול הערבות. יש בכך כדי לקיים אחר דרישת היידוע, לפי הוראת סעיף 15 לחוק הערבות.

לאור האמור לעיל, כוונת הסעיף היא לאפשר לערב להודיע על ביטול ערבותו כדי להמנע מחיובים עתידיים. זאת, להבדיל ממצב בו לאחר יצירת החיוב יש לנושה אינטרס מוגן ואין הערב יכול להתשחרר מערבותו. בנסיבות אלו יש לאפשר לנתבע הזדמנות להוכיח כי הודיע בדרך אחרת, ולאו דווקא בכתב, על ביטול ערבותו לחיוב לעתיד לבוא.

ואולם, ביחס לחיוב שגובש עד מועד העברת המניות, הצהיר הנתבע בתצהירו כי החוב עמד על כ – 180,000 ₪, ובחקירה הנגדית, העיד כי החוב עמד על 162,000 ש"ח. אמנם, בתצהירו טען הנתבע כי הוא חולק על חוב זה, אולם לא פירט כיצד הוא חולק והגנתו בעניין אינה מפורטת כלל. גם החקירה הנגדית לא הצילה מפיו טענת הגנה ברורה ומסודרת לגבי חלק זה של החוב. מושכלות יסוד בהלכות רשות להתגונן, הינן חובתו של הנתבע להכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ולא להסתפק בטענות כלליות וסתמיות.

לפיכך, לענין חלק זה של החוב לא שוכנעתי כי יש לנתבע הגנה המצדיקה קבלת ההתנגדות, ועל כן יש לראות בכך חוב מגובש, להבדיל מטענה לעניין ערבות לחיוב לעתיד לבוא. לעניין סכום החוב, לא הוצגה בפניי כרטסת של אף אחד מן הצדדים, ואולם לחובת הנתבע תבוא הודאתו כי לפי הכרטסת של החברה עומד החוב על 162,000 ₪ ליום 1.8.08.

באשר לטענה כי התובעת זקפה תשלומים על חשבון חובו אישי של דוד צעירי ולא על חוב העבר של החברה. הנתבע לא הביא תצהיר מטעם דוד צעירי כדי לתמוך בטענה זו ולא פירט מהם התשלומים ששולמו. מדובר למעשה בטענת קיזוז, וכידוע נתבע המעלה טענת קיזוז חייב לפרט את הסכום הנתבע בתחומיה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים שעליהם היא נסמכת. טענה זו יש להעלות בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז אשר מצדיקה דיון לגופו או הענקת רשות להתגונן.

ביחס לטענה כי הנתבע הינו ערב יחיד או מוגן, הרי שהמועד הקובע הוא מועד יצירת הערבות, ואין חולק כי במועד זה היה הנתבע בעל ענין בתאגיד, ולכן אין ההגנות בחוק הערבות חלות עליו (ראו: בר קהן, לעיל, עמ' 471 – 472). מעבר לכך, בשטר עצמו, עליו חתום הנתבע, כתוב במפורש ובאופן ברור כי הוא מוותר ומצהיר כי אינו ערב מוגן או יחיד לפי חוק הערבות, ודי בכך כדי לשמוט את הבסיס לטענתו בענין זה.

לאור כל האמור לעיל, ניתנת לנתבע רשות להתגונן בשאלה האם ניתנה הודעה על ביטול ערבותו ביחס לסכום שמעל 162,000 ₪. ביחס לסך 162,000 ₪ ההתנגדות נדחית ורשאית התובעת לשפעל הליכי הוצאה לפועל לגביית סכום זה (סכום זה הינו זמני בהעדר ראיות בשלב זה מטעם הצדדים, אך לאור הודאת הנתבע, אין מקום לעכב גביית הסכום בשלב זה. הסכום הסופי ייקבע בתום ההליך על פי הראיות). לאור התוצאה, הנתבע יישא בהוצאות בסך 2,000 ₪.

כמו תמיד, טוב יעשו הצדדים אם יסיימו את התיק בהסדר.

המזכירות תקבע את התיק להמשך ותודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: